קובי הארס

קובי או בשמו המלא תודה קובי הערס הוא החמור, והוא המאסטר של הסיפור. למה שתמיד תמיד חיית האדם תחיה בכוחניות. בג'מאה היינו אני ,סלפו וכמובן קובי ! למה קובי הנהיג תג'מעה? תכלס לא סלפו לא וואקי ובטח לא קובי ידעו לאן מועדות דרכנו, וגם אני לא!...תכלס, לא קובי ולא וואקי ובטח שלא סילפו או בחרו את שמם וגם אני לא.

אז בתכלס כולנו באותה רמה כללית, אני כאדם ידעתי לעשות טריק או שניים יותר אבל אנחנו ג'מעה שוויונית ,הוגנת ודמוקרטית. אז בין המועמדים וואקי נפסל זריז, אמנם הוא חביב, נחמד ושאר גוד וויבס אבל הוא גוזל קטן וגדול עליו הנהגת ג'מעה כשלנו !אני יצאתי בגלל מה שהיה כתוב בהתחלה "למה שתמיד חיית האדם תהיה בכוחניות?". בהמשך בא סלפו ...וסילפו הוא החבר הכי טוב שאפשר לבקש תמיד אפשר לסמוך עליו שבשעת צרה או בעת נזקקות, הוא יופיע והתייצב ברצינות הנהוגה לכלב רועים מהודר, תמיד בשעת שעמום הוא יבוא ביציאה של לשחק תופסת, לרוץ ,מחבואים ושאר אטרקציות.

אבל סלפו הוא חתיכת מוסרט! הוא נעלם בלי להבין את עצמו או להיות מובן, הוא נואם נעימות בחוסר נעימות לעצמו ושוקע בכל ההא והדע, הוא קצת לא בפוקוס! מתוך אלימינציה (והפחד מלסתותיו של קובי ) יש לנו מנהיג חמור! ורק טוב יצא מזה, קובי מוביל אותנו בחושיו החמורים דרך נופים כה פסטורליים :עמקים והרים , ימות ומדבריות ,נחלים ומערות!

אני כל כך שמח שכולנו יחד כך, אני מאושר שיש לי כאלה חברים נפלאים עליי ועל קובי( ובעיקר אל קובי ) יש בדרך כלל מטען של כלי מוסיקה, כלי עבודה ותשמישי אמנות לשם מוזה.

כמה שמיכות כריות ורשת צל לזולה,כלי מטבח פשוטים כמו סכין מזלג וחץ וקשת לתאבון.

תודה ואהבה יש לי את האהבה היפה מכול אהבתה של אמא , אמא אדמה ! אני מבנות האדם נשכחתי למה מי תרצה איש מערות שסבור שהחברים הכי טובים שלו הם כלב מוסרט , חמור ערס ועוף דורס עם בעיות ביטחון ! ...ולמה מי ירצה בת אדם ששואלת כל הזמן מה מי? איפה? מתי? איך? הג'מעה לא שואלים את זה! הם יודעים שהתשובה להכול היא ליטוף וחיוך ושאר סמים.

יום יבוא ואני אפגוש באמצע אחו ( אחו שרמוטה) בת אדם והיא תהיה הדבר הכי יפה שאמא יצרה! ואני ואני אביט בה ותביט בי ולא נאמר מילה, רק יבצבץ חיוך שיציג את הכול !!! והכל לטובה אפילו הפרידה שכה כואבת ונחשבת לדבר העצוב ביותר ! היא כמו פצע, כמה שהפרידה העמוקה יותר גם הפצע. וכמה שהזמן עובר, העניינים מחלימים ! עבר חודש, רצו להם עוד כמה חודשים וכעבור שנה שנתיים נשארת רק צלקת וגם זה על תנאי.

אז הסיפור מתחיל בדרך בדרך שביני לבין בית חברי ,הלכתי עם שאר אדם. לפתע אנו רואים משום מקום באמצע ניר בין רפת לכביש, עומד חמור מלחך עשב !... אני ושאר האדם מביטים המומים ותחמנים בחמור. אני מתקרב מביט לחמור עמוק בעיניים והוא מפנה את עצמו מהעשב הוא מביט בחזרה אני רואה איזה סטוץ רץ פה. מתכופף מרים שטפפה של עשבי איכות ומגיש לחמור החמור בבת אחת תופס תהכל בביס בדרך מביא לי גם ביס ביד! הווריד של המצח ממהר להראות נוכחות! כוסומו ערס,אנעל אבוק יא בן אתון! כולי בעצבים תגיד סליחה! אבל הבן אלף מביט בי באדישות הוא מטלפת לי יש בעיות צוציק?

וואלאק סבבה! שניים יכולים לשחק במשחק הזה. אני קופץ לו על הגב וצועק ימינה לא זז... אני מביא לו כאפה שמאלית להראות קושחה והוא בצדק תופס את האגו שלי בביצים ומנסה לקשקש אותו. מתחיל רודאו (אויש!?!? ) על אף הניסיון לא עפתי .אחרי מנסה חבר נוסף לשחק ברודאו אך 3 דקות והוא נופל לרצפה בכאבים. אני נופל לרצפה בצחוקים.כפי שהאגו של האדם הממוצע שולט בו בחצי שעה שעה אחרי שכולם ינסו את כוחכם אני ועוד חבר מפסיקים הכל ! יאללה אנחנו מכוונים מקום לחמור! בהסכמה זורמים לבית נטוש באמצע הכפר מתפצלים לתפקידים כמו במערכת אנושית משומנת מגדרים סביב מארגנים כמויות קש מהמטען הסמוך והאמבטיה מהמזבלה הופכת לשוקת !

אני כותב על לוח עץ הבית של פתאום אני חושב עוד אין לך שם ! יא עבריין צעצוע, אתה תקרא קובי !! נוצרו קצת בעיות אם ההורים שלי פרנויות וכו' ! וקובי היה חייב לעזוב! למזלי חבר שלי עם אורווה רזרבית הסכים להלין אותו ! ארגנו לו זולה מגניבה וכל יום היינו אני וקובי מבלים זמן איכות בכמה שעות! בשלב יותר מאוחר המספר שעות התווספו לזה שהייתי נשאר לישון עם קובי (כדי שלא ירגיש בדד ) וכך לאט לאט , השעות הפכו לימים כשהם מצטרפים לעוד ארבע ימים והשבוע עובר בדקה.

וכך מצאתי את עצמי אחרי הרבה זמן שאני כבר חודשיים לא בבית, לא עושה כסף, לא יוצא עם בנות המין היפה ! פתאום רק אני וקובי מטיילים ראיתי את חיות האדם הרבה-כשטיילתי עם קובי אז נאלצתי לדבר פחות... כי אין אם מי ! וגיליתי שיש תקשורת חזקה גם בלי דיבורים. קובי מרגיש אותי בלי לדבר אני מרגיש את קובי ושנינו מרגישים את אמא.

לדבר זה של חיות אדם. מה שווקאלי קיים ! אני כבר נדבקתי בדברת !

עד כה לא הכרתי את אמא את אמא אדמה , היא האלוהים של הקיום והטבע בפרט, היא נותנת כוח לכל פרח שנותן לכל חיוך היא נותנת כוח לכל פרי שנותן כוח למי שמבקש. היא נותנת כוח לכל כך הרבה ! היא משלחת בנו סהר לאמור ליל מנוחה אחריו משלחת חמה שתומר בוקר טוב !

יום אחד שאני וקובי מטיילים כרגיל פתאום מצטוות אלינו כלב ,כלב רועים כלשהו בגובה חצי מטר פרווה דריידוג שזה שילוב של דריי לוק צמות וראסטה ודוג שזה כלב בלעז. הדריידוג בפרוות חום לבן עם פנס שחור בעין שמאל .

אני חושב כיצד הגיע הכלב למקום כזה? אנחנו באמצע שדות מנשה, יש פה הרבה חזירי בר שועלים ותאילנדים הכלב נראה עצמאי בשטח ואין מצב שבמקום כזה יסתובב כלב לבד ! כלב זה חייה של להקות ברוב המקרים, חיית ארכיה. איך כלב הג..רגע.. המקום הזה אחושילינג מוכר לי יואאאאאאאווווווו.. הייתי פה פעם במסיבת טבע מטורפת וואי איזה קטע עם הכלב. בטח איזה סטלן ששכח סטלן שכח אותו. אני מביט בכלב ומנסה להבין איך הוא שרד ? אחרי האבחנה קצרה אני קולט שהאישונים שלו מורכבים ומצופים בהילה אדומה ! הוא מפיץ מהפה ריח של טובלרון ואין לו קולר יש לו סוג של שרשרת מחוטים עם אבן ירוקה בוהקת ! אחרי השרשרת בדיקות אני מוציא מהתיק סוג של פולקה עוף ובמבה, מסכן הכלבלב בטח במאנצ'י שאני מושיט לו את תוצרתי והוא חוטף את הבמבה מחסל אותה זריז ודופק התרסקות פלוס !? וחיוך וואלאק משהו בי חשב שכלבים הם טורפים אנא ערף.

קובי מביט בכלבלב ואז מביט בי במבט אפאטי אני מביט בכלב מחייך ואומר "קופר ואס סלפו ! קירו טסתמסה מקו סלפו איז יור ניים!" וואלק קובי לא הבין,הכלב לא הבין אז אני מג'ברש! אני מסתכל עמוק לתוך המתוקות ואומר" מה יפה אתה סלפו ,מה !אני מז.."נותן מבט בקובי"..אנחנו מזמינים אותך להצטרף אלינו למסע !!

לקובי לא נראה היה אכפת משותפינו החדש לג'מעה ,אני ה"פרטי פרופר" מוציא את סלפו מהכבדה. ליטר, מה אני אשתה לבד? אני לוקח כוס ומשאיר את שאר ומכין בו קפה בסיר .קובי וסלפו יושבים על קפה לפני המשך המסע .אני בחוצפתי האנושית מחליט אם המאסטרו הוליך אותנו עד הלום אז היעד.. הכרמל. יש מצב איזה מערונת תבוא בטוב! סבבה נחנו מספיק ויש עוד מספיק שעות אור. אני צועק לסלפו "יאללה צא מהסרט", סלפו יוצא ממצב הפגר, ובתפנית מטורפת של 180 מעלות הופך לסוג של שפנפן עם סוללה בישבן ,משהו מגניב יש בסלפו הזה. אנחנו במסענו פוסעים למרגלות השומרון ,מלחלחים קצת פירות עשבים וכו ככה 4 שעות ומגיעים בסוף לפוראדיס יש לי שם מספר מכרים ממסעות עבר, מעביר את עצמי ממכר למכר מראה את עצמי ואת קובי להראות שאנחנו חיים ,מציג את סלפו חברנו הדנדש ,נותן פה ושם יצירות שהכנתי בדרך מעצים ,אבנים ושאר יסודות. הפארדיסים מצידם כדי להיות נחמדים או שסתם בגלל בפיגמנט מעמיסים על קובי ועלי מעשר מכל הבא ליד כבד.אבל לטובה !

מחליטים לעזוב להתמודד למעלה על איזה רכס. ברגעי האור האחרונים מגיעים למערונת אם מרפסת משקיפה לים התיכון. אני נפעם מהפסטורליות ונותן לקובי חיבוק ונשיקה על שהביאנו, קובי מצידו נותן לי ביס, כתזכורת שערסים ונושכי כריות לא הולך ביחד. אני פורק ציוד ובונה זולה חדשה לג'מעה ולכל מי שירצה להצטרף אלינו. בו בזמן סלפו חושף עוד צד מטריף אצלו! שהחמה נפרדת מאיתנו זמנית והסהר בא להגיד שלום סלפי שר שיר לכבוד חילוף המשמר שסלפו שר שיר נוגה, אני לא רואה סיבה למה לא להצטרף, לוקח מערמת הבלגן שנפרקה מקובי את "שווינזורד" ,הדידג' בינתיים בצד בדד יושב.

והמאסטר חושב מה נסגר עם שני אלה אחרת ג'ים כה מרגש מחזק את כל שנותר לחזק במשכננו החדש ,מדליק במדורה כמה עצים וזרדים ופרח שהתגלגל בנייר .

כבר חושך יושב מול המדורה עם המחברת. שוקע במחשבות כותב לאמא על היום שעברנו .תודה על המרעות שאירחו אותנו וכיבדו אותנו בתוצרתן, אל חיות האדם שכיבדו אותנו בכל ובעיקר תודה אמא שהכרת לי את סלפו ! כשאני שוקע לי בכתיבה ומת להירדמות סלפו הולך על קובי ומשאין את פרוותו הצמטית על בטן החמור מביטים בי וקובי אחד בשני בצורה עמוקה ! זהו הסכם החברות של השניים הסכם שנייה בדרך רחוקה מתבונתה של חיית האדם !!