סיפורו של מוגלי

מטרת חיינו : לחיות ???

בואו נסדר את מטרתנו בעצם קיומנו. האם אנחנו מוצאים מה שאנחנו מחפשים?....האם אנחנו עושים מה שאנחנו רוצים?... מתי אנחנו נסחפים?... מדוע אנחנו משקרים את עצמנו?... ,מתי נבין את מעשינו????...

אנחנו רוצים להנות מהחיים ולדעת עוד על החיים אבל אנחנו חיים כדי

להתחרות וכדי לצרוך...

בואו ניקח תינוק נגדל אותו בחינוך המוכר לרובנו וניראה מה קרה קורה

ויקרה לו בעולמנו...

סיפורו של מוגלי 2000

אז סיפורינו מתחיל בבית לא קטן בכפר די קטן. קוראים לו מוגלי בינתיים...

הוא רק בן שנתיים! בכפר שהוא גדל כולם חברים. למוגלי יש חברים אוהבים,

משפחה אוהבת ותעסוקה מהנה...עכשיו שאתם שומעים תעסוקה אני

מתכוון שמוגלי כל הזמן היה עם אנשים שהיו אכפתיים ופנויים בשבילו כל

הזמן. לא שלמוגלי הייתה עבודה עם 20 אלף שקל לחודש והוא היה יכול

לקנות אהבה מזויפת בקופסאות !!... טוב בואו נמשיך, מוגלי היה חי עם חבריו

בכפר ופעם ב... היו אנשי הכפר מארגנים מסיבות, אירועים ופגישות. ותמיד

הייתה רוח של אהבה ושל שיתוף אצל הכפריים... לדוגמא חג שבועות היו כל

כמה משפחות בונות עגלה חגיגית של כל מה שבא בראש, רותמים את העגלה

לטרקטור ועושים קרנבל. הטרקטורים היו מסתובבים בכפר ומגיעים לבריכה.

שם הייתה העוגה של השכנה, הסלט של אמא ואבא היה מצלם את הכל.

הייתה מכירה פומבית : הילדים של רבינוביץ בנו סלסלה מלאה בטוב טעם

והמכירה התחילה, אך לא הייתה יכולה להפסיק.,כולם שתפו פעולה והיו

שיכורים מהשיתוף פעולה והנה גברת ממון קנתה הסלסילה...ואז גם חרמון

מוכרים מראה. ושוב שכרות של שיתוף...עד שכולם רעבים. בתיה עומדת בגלידות, ריקי מכינה פיתות בטבון והאוכל ...יכול להשביע כל לבב. ברקע

הילדים משחקים במגלשות הסבון ובאומגה שמגיע עד לעמוקים... כל אחד

אחראי לדאוג שזולתו יהנה...וככה מוגלי כבר גדל הוא כבר בן 13 עוד מעט

יגיעו הכבלים ומחשב, לכולם יש !!! ומפרידים את הקבוצה שלו לשלש,

הכתה של יהונתן והכתה של עומר שלא מסתדרים. וכל מי שהולך לבית ספר אחר...ומוגלי פתאום רואה שיהונתן ועומר לא יסתדרו אף פעם. אושרת מצאה חברים אחרים. דנה ולירון כבר לא אטרקציה למטרות התעללות כי אין מי שיארגן איתן אש לילה. או ללכת לסרט עם כולם וכמו תמיד לבזבז 50 שקל בדיוק על אותם הדברים כמו תמיד... אף אחד לא מסתובב בחוץ הכבלים מספקים את מה שנדרש.

יום העצמאות ופתאום כבר לא צריך את ההצגה שאנחנו עושים כל שנה, לאף

אחד אין זמן... אז בואו ונביא קייטרינג ונביא בדרנים ולהקות ...נשב ניתפדלע

ולא ניראה כי אנחנו מתמסחרים. עכשיו לכל אחד יש מה לעשות, אסור לבזבז זמן, אנחנו צריכים לנצל ולרוץ ואם מישהו יראה מישהו מתקשה הוא לא יעזור חבל על הזמן.

המציאות של תרבות הצריכה מתגלה למוגלי. מוגלי פתאום מגלה את העולם הקפיטליסטי.

עצם קיומו של מוגלי הוא:

להגיע לקו הזינוק בגיל 5.

לגמור 12 שנות לימוד ולשתוק

נוסף לכך כדיי שיהיה לו בגרות מלאה ומקום טוב בצבא.

אם הוא יחשוב על לא ללבוש את התגים ולחשוב כמו התאגידים...

אוי...!!!! מוגלי הוא שונה !!! איך הוא חושב שהוא יחיה בלי לסגוד

לתאגידים ????????הוא משוגע, הוא פריק...יחס???? למוגלי??? חוצפן !!!!

אבל מוגלי הוא אני הראל אני בן 18 אני בטח לא מבין !!! והסיפור דרך

אגב אמיתי...

ואני שואל אותך !!!

מוגלי לא יכול להרגיש חברה אוהבת!!!!!!?????????למה

איך ?????? כל כך מהר העולם משתנה?????

האם??????? יש מקום כמו כפר מונאש של פעם ?????

ומסלול הריצה זוכרים אותו???... הוא בלתי פסיק, אין לו סוף וכל דקה שאתה

רץ אתה מבזבז כוח ... אבל אם תעצור אתה לא תנצח במרוץ... רגע, אבל

המסלול בלתי פסיק אין מנצחים!!! אז למה שאני לא יעצור... יביט אחורה...

ואני יראה פתאום את הכפר שלי גוסס, כבר קשה לו לרוץ... אז אני יסביר לו

שיעצור ויחייה את הרגע ושלא יהרוג את עצמו.האנרגיה שלו תיגמר והוא לא יספיק לחשוב על קו הסיום כי הוא... דימיוני!!! הוא לא קיים, זאת בדיחה.

התאגיד יושב ביציע וצוחק אלינו הפריירים!!! אנחנו האמנו לו, אנחנו רצים ורומסים את חברינו והוא שואב לנו את האנרגיה... אם נעצור הוא לא יוכל לשאוב את כל האנרגיה, אנחנו ניתן לו קצת הוא לא יחזיק, הוא יתפרק וינפוך לצופים רבים ומשהו יבוא ויסמן קו סיום...!!! ואם קו הסיום נדע מתיי לעצור, מתי מספיק ואם ניראה מישהו שלא מסתדר נעזור לו/נקבל עזרה

וביחד נאט ונחפש את מה שהפיל אותנו ואולי גם נרוץ במהירות שלנו ולא במהירות שהתאגיד זיכרונו לא לברכה פקד אלינו.

המסלול הוא חיינו, האנרגיה היא הכסף, אנחנו הרצים או היינו או נהיה רצים, קו הסיום הוא המקום שבו אנחנו נגיד מספיק... המקום שבו נראה כי הכסף לא קונה אהבה ובזמן שאנחנו עובדים בשביל לקנות חיקוי לאהבה אנחנו נוכל לתת לו לקנות אהבה אמיתית... והחיקוי הוא צעצוע, בייבי סיטר, אוטו, חוגים ועוד....