עורבני

אנחנו חודש אחרי שהגיע הביצת הפתעה של אמא, אני נזכר שבעבר למדתי על גידול עורבני. האלה הטפטוף, קורס טיס, דיבוב... ידע זה כוח!...לא?? לא! אני לא ינהג בכוח, אני כבר חודש בוהה בביצה באהבה אימהית, ומצפה לבקיעה, אז שאני ישתמש בכוח עם הרך? ושוב הפרדוקס תוקף אותי. אמא שאני כל כך סוגד לה היתה נותנת לביצה להרקב או להאכל על ידי חיה מעל, כי ככה זה החזק שורד החלש מועד! ואני מאנושותי לא נתתי לזה לקרות, לקחתי את הביצה תחת חסותי, וככה אני יושב על סלע וממולי על סלע הביצה, ומתווכח אם עצמי על האם עשיתי נכון? האם הפרתי את אמא? איך אני יגדל אותו? אולי או בכלל יבקע מת? אולי יבקע דרקון? אווווווווווף...

מהצד קובי וסלפו נמעכים, מסתכלים בחצי עין, חושבים שוב הוא עושה כמו חיית אדם?

ובעוד אני חולק עם עצמי, ומתחיל להתחרפן, הווריד במצח תופח ועוד רגע אני מכניס לעצמי איזה ראסיה, ובעוד יחד אם זה אני גם מרגיע את עצמי... נשמעות קולות שבירה, קולות בקיעה